יום שישי, 5 בספטמבר 2008

אורי בר-לב

את המכתב הבא קיבלתי בEMAIL,

אין לי מושג אם כל מה שכתוב כאן באמת נכון אבל זה "מריח" אותנטי.
כיוון שאני לא נוהג להעביר EMAILים כאלו בד"כ החלטתי פשוט לפרסם את זה כאן - 
לשיפוטכם ללא אמירה פוליטית כלשהי...

שלום לכולם,

כולנו שמענו על פיטוריו המפתיעים של ניצב אורי בר-לב. העיתונות מלאה בשבחים על מקצועיותו. אנחנו מרגישים צורך לספר לכם סיפור אישי שמעיד על האיש מזווית אחרת. אנא העבירו הלאה כדי שעוד אנשים ישמעו על האיש היקר הזה.

ב-11/9/07, יום לפני ערב ראש השנה, פגע קסאם פגיעה ישירה בבסיס הטירונים בזיקים. כשבעים חיילים שישנו באותה השעה באוהלים נפגעו, בינהם היה גם בננו, עפרי. עפרי איבד את רגלו הימנית באותו אירוע.

בימים, בשבועות ובחודשים שאחרי, נחשפנו לארץ ישראל האחרת. פגשנו מאות אנשים שבאו לתמוך, להתעניין, להזדהות ולתת שלא על מנת לקבל. אנשים מופלאים, פרטיים ופעילים בארגונים התנדבותיים שמציגים פן אחר של הארץ שחשבנו שנעלם מזמן ומחזירים את האמון ברוב הדומם. היה גם קומץ של אנשי ציבור מופלאים, בעלי תפקידים, שהמשותף להם היה שהופיעו בשקט, כבני אדם ולא כאנשי ציבור.

יום לאחר הניתוח, בשעת צהריים מאוחרת של ערב ראש השנה, נכנס אורי בר-לב לחדרו של עפרי בבית החולים ברזילי. ניצב בר-לב הגיע בלי מצלמות ובלי כתבים. ראש המחלקה, ד"ר יצחק יקים, צלצל אליו וסיפר לו שיש "חיל קטוע חדש" במחלקה ובר-לב פינה את הלוח שלו כדי לבקר ולעודד. עפרי בדיוק ירד בפעם הראשונה אחרי הניתוח מהמיטה לכורסא, כולו אפוף מורפיום ובר-לב ניגש אליו עם חיוך ענק, התיישב על המיטה ואמר: "שמע לי בחורצ'יק. לא סיפור". אורי בר-לב, נכה צה"ל בעצמו, קטוע רגל , הראה לכולנו איך "העסק עובד" וכמה "לא סיפור" להסתובב בעולם עם פרוטזה במקום רגל. הוא סיפר לנו על פציעתו, על השירות אחרי כן, על הגדעונים ועל המשטרה. סיפר לעפרי שבעצם יש יתרונות עצומים בלהיות בלי רגל. אין צורך לגזום ציפרניים, אפשר שלא להחליף גרב הרבה זמן ואפילו סיפר שבאחד מהמסעות המפרכים שהיו לו עם פקודיו, צחק על כולם כיוון שהם הגיעו לסיום עם שתי רגליים מדממות והוא רק עם אחת... 

תמיד ידענו שהמציאות היא בעיני המתבונן אבל הישיבה עם אורי המחישה לנו כי הכל אכן בראש וכי בידנו הבחירה אם זה "סיפור או לא סיפור". לאורי היתה השפעה משמעותית על הבחירה של עפרי בהמשך קדימה לשיקום מהיר.

אורי ישב איתנו כשעה וחצי. כשנפרד הבטיח לעפרי לפגוש אותו כשיתחיל ללכת. "הבירה עלי" אמר כשהלך.

בפעם השניה פגשנו את אורי בר-לב בשיקום בתל השומר. שוב הגיע לביקור בשקט, ללא מלווים. כשנכנס התקשר ללישכתו ואמר שהוא "יושב עם החייל שעפה לו הרגל בזיקים" והוא מבקש להעביר אליו רק שיחות דחופות. ישב איתנו כשעתיים בהן שוחחנו על כל נושא שבעולם ועם עפרי על מודלים חדשים של כפות רגליים שעפרי מצא באינטרנט. עפרי ביקש לדעת אם אפשר לקפוץ על רגל אחת, הקטועה, ובר-לב נענה לאתגר, ניסה והצליח. שוב השאיר אותנו עם הידיעה שהכל אפשרי.

הפעם האחרונה היתה כשעפרי ניגן בהופעה הראשונה שלו בתזמורת צה"ל. כשאורי שמע על כך, בא במיוחד בערב לכמה דקות רק כדי לפגוש את עפרי לחיבוק קצר ולהמשיך לעיסוקיו.

זהו אורי בר-לב שאנחנו פגשנו. אשרינו ואשרי המדינה שזכתה באנשים כאלה המשרתים אותה

יום חמישי, 28 באוגוסט 2008

גרפים מעצבנים וכותרות מרגיזות - הצגה מגמתית של מידע בעיתונים

הרבה פעמים, למעשה המון פעמים,
אני מעיין בעיתון ורואה כל מיני כותרות וגרפים שמעצבנים אותי.

למעשה הגרפים והכותרות האלו היו אחד מהדברים שתיכננתי לכתוב עליהם בבלוג הזה מיומו הראשון, אז נראה שהגיע הזמן.



יש מגוון סיבות למה גרפים מעצבנים אותי,
מה שאני לא בטוח זה האם מי שיוצר אותם הוא אינטרסנט, טיפש, גם וגם, סתם מנסה לעצבן אותי או שכל התשובות נכונות...



ונעבור לדוגמאות:

במוסף TheMarker של עיתון הארץ הופיע היום הגרף הבא:





למה מעצבן?


כי במבט ראשון ניתן להתרשם שנתח השוק של בזק בטלפוניה הקווית במגזר הפרט ירד לשליש או רבע ממה שהיה לפני שנה.

שוב, או שמי שיצר את הגרף טיפש, או שיש לו עניין מיוחד ליצור את התחושה הזו, לשיקולכם...

העיוות נובע מבחירת הערכים על ציר Y של הגרף לטווח קטן מאוד.

איך כן?

היה צריך להציג את הגרף בצורה אובייקטיבית:



(תסלחו לי שלא הוספתי את תוויות השנה...)




טוב, עדיין רואים ירידה - אבל הפעם גם עדיין ברור מי שולט בשוק וקצת קשה יותר לרחם על בזק...


ונעבור לכותרת מעצבנת נוספת,
הפעם מתוך פרסומת לסוללות GP ReCyko במהדורת הבוקר של העיתון\חינמון 24 דקות מאותו התאריך.
באחת המסגרות בפרסומת שמתפרסת על עמוד שלם מופיע הנוסח הבא:
"המבחן של המדינה
מטען הסוללות של GP זכה בפעם הרביעית
כמטען הנתפס בקרב האוכלוסיה כטוב וכמהיר ביותר"

למה מעצבן?
כי זה מיצר את הרושם כאילו זו "הוכחה" שהוא המטען "הטוב והמהיר ביותר"
בזמן שמה שבעצם מובטח לנו זה שהוא רק נתפס עלי ידי האוכלוסיה כאילו שהוא כזה.
בפועל לא ברור למה השוו אותו ומאיפה ל"אוכלוסיה" יש בכלל ידע לגבש דעה בנושא כזה ?

איך כן?
רוצים להגיד שהוא המטען הכי מהיר - אז תגידו את זה - תגידו למי השויתם ובכמה הוא יותר מהיר.
מצטער - אני לא סומך על דעתה של "האוכלוסיה" מה גם שניתן לשכנע את האוכלוסיה בלא מעט שקרים.

גילוי נאות: למרות כל האמור לעיל גם אני חושב שהמטענים של GP וגם הסוללות שלהם הם אחלא,
ואפילו יש לי כאלו, אבל אין לי מושג ירוק אם המטען שלהם הוא הטוב והמהיר ביותר.

נו... עכשיו אני מרגיש קצת יותר טוב.

ובנימה יותר רצינית, זה לא מצחיק - התקשורת הכתובה והמשודרת, מזינות אותנו במידע מעובד במגוון צורות שחלקים ממנו פשוט מוצגים בצורה שגויה, מטעה ומבלבלת.

זהו להיום...

יום שלישי, 3 ביוני 2008

חינוך אנתרופוסופי ויהדות (בתגובה על כתבה באתר ערוץ 7)

היום בצהריים התפרסמה כתבה מלאת שקרים ושטויות באתר של ערוץ 7 שכותרתה 'נעשתה נבלה במערכת החינוך הממלכתית'.

נושא הכתבה היא דאגתו של חה"כ הרב פורוש לנפשותיהם הרכות של הילדים ההולכים לזרם החינוך האנתרופוסופי.

אני לא יודע איך ניתן להתייחס לזה ברצינות אבל נראה לי שחובה לנסות - אז הנה ציטוט מלא של הכתבה כלשונה (אני מקווה שאני לא עובר על איזה חוק זכויות יוצרים - נראה לי שזה נופל במסגרת של שימוש הוגן) ואחרי כל פיסקה התגובה שלי (אני אשתדל להיות מאופק וענייני למרות שהיה אפשר להגיב הרבה יותר בגסות):

נעשתה נבלה במערכת החינוך הממלכתית: שרת החינוך, גב' תמיר, העניקה הכרה רשמית לכת האנתרופוסופי ואישרה למדריכים מטעמה, ללמד במספר ניכר של בתי ספר וגני ילדים ממלכתיים עפ"י ערכי משנתם הדתית. זאת, למרות שהאנתרופוסופיה מוכרת בעולם כולו ככת אנטישמית וגזענית", כך מתריע ח"כ הרב מאיר פרוש.

א. ברכותי לשרת החינוך, החינוך האנתרופוסופי כפי שאני מכיר אותו כאב לשני ילדים המתחנכים במסגרות אנתרופוסופיים הינו ראוי ומתאים להכרה שכזו.

ב. השימוש במושג "כת" מייצר הקשר שלילי שאינו במקומו, האתר Katot.org מגדיר כת באופן הבא: (ולא שזו איזו אסמכתא...) "כת היא השם הניתן לקבוצה של אנשים שמאמינים ברעיונות שאינם חלק מהזרמים האידיאולוגים המרכזיים בחברה. מה שמבדיל בין כת לדת או אירגון הוא בדרך כלל מספר החברים בכת והשונות של הרעיונות שלה.
כל עוד יש לאנשים שמצטרפים לכת גישה מלאה לתורה ולמסורת של הכת, והם יכולים לבחור לפרוש מהכת ללא פחד מהתנכלות, אזי מבחינה פסיכולוגית, הכת לא נחשבת למסוכנת ו/או הרסנית."


האתר מוסיף ומגדיר גם מה זו כת מסוכנת/הרסנית? :
"כת מסוכנת היא אירגון רודני הבנוי בצורת פירמידה, עם אדם אחד או קבוצה של אנשים בראשו, שיש להם שליטה דיקטטורית על האירגון. כת מסוכנת משתמשת בשיטות של מירמה והונאה בגיוס חברים חדשים (משמע חברים חדשים לא מעודכנים מראש במטרות הקבוצה, באידיאולוגיה של הקבוצה ובציפיות מהם אם יצטרפו לקבוצה). כת מסוכנת עושה שימוש בשיטות פסיכולוגיות הנקראות "Mind Control Techniques" על מנת ליצור תלות בקבוצה ולשמור על הצייתנות של החברים בה. כתות מסוכנות בדרך כלל מנסות לעצב את החברים בה על פי הדמות של המנהיג או על פי האידיאל של הכת תוך דיכוי חשיבה ביקורתית ועצמאית, במקום לעודד את היחודיות, את היצירתיות, ואת החרות האישית וכוח הרצון של כל אחד ואחד."


אם לקבל את ההגדרות האלו, הזרם אנתרופוסופי אינו מקיים אף אחד מהמאפיינים של כת מסוכנת, אין היררכיה ואין דיקטטורה, לא מרמים אף אחד שאלת ההצטרפות או העזיבה מגוחכת במידה לא מבוטלת כיוון שבעצם אין "אנתרופוסופיה" שמצטרפים אליה, יש מסגרות לימוד וחינוך אנתרופוסופיות שכל אחד שבוחר להשתלב בהן יכול לבחור לעזוב אותך מתי שיחפוץ. החינוך האנתרופוסופי מעודד יחודיות ויצירתיות ואניו מנסה לדכא אותן. לא קיימת תלות באחרים ואין משנה סדורה שחייבים לקבל בשלמות.

ג.הטענה שהאנתרופסופיה דוגלת באנטישמיות וגזענות, הינה גם היא שיקרית, למיטב ידיעתי בכל מדינה שבה קיימים אנשים שמחנכים על פי העקרונות האנתרופוסופיים החינוך משתלב ומשלב את עקרונות הדת המקובלת באותה המדינה, כך הילדים שלי מקיימים קבלת שבת בגן, מכינים מצות בפסח וחוגגים את כל חגי ישראל (זאת על אף שאני לא דתי).


הרב פרוש הציג שאילתה לשרת החינוך: כיצד מתיישבת ההכרה האומללה שלך בכת זו, עם סעיף 368 (א) לחוק העונשין האוסר כל פעילות של שידול להמרת דת בקרב קטינים?. תשובת השרה הייתה, כי "הכת עומדת בקריטריונים שקבע משרד החינוך".

הייתי שמח יותר אם התשובה היתה מדברת על גישת החינוך האנתרופוסופית ולא על "הכת" אבל תחת ההגדרה מלמעלה של כת כקבוצה אנשים בעלי דעות שחורגות מהMAINSTREAM, אני מוכן להסתפק גם בתשובה הזו. מיותר לציין שלא מתבצעת כל פעילות לשידול להמרת דת לא של קטינים, לא של הוריהם, לא של שכניהם ולא של אף אחד אחר.

יצויין, כי עפ"י מחקר של ארגון "יד לאחים" מוכרת בעולם "האנתרופוסופיה" ככת מיסטית, שנוסדה בסוף המאה ה-19. מייסד הכת, רודולף שטיינר, הגדיר את משנתה "הנצרות האמיתית", למרות יסודות מובהקים של אמונות הודיות וטיבטיות בערכים שלה.

א. הקבלה והיהדות שתיהן מיסטיות יותר מהאנתרופוסופיה שאין שום סודות, או מיסתורין, כל המאמרים וההרצאות של רודולף שטיינר זמינים לכל מי שמעוניין לקרוא.

ב. האם מקור האנתרופוסופיה בנצרות (שמקורה ביהדות - להזכיר למי ששכח), באמונות ההודיות או הטיבטיות או שהיא דומה להן ? האמת - אין לי מושג וגם לא ממש אכפת לי, בכל מקרה כפי שציינתי אין בכך כל נסיון להשפיע על דתו של אף אדם.

המחקר מוכיח, כי מייסד הכת היה גזען מובהק. בספריו הוא מטיף לעליונות "הגזע הארי". וכך גם בולטים יסודות אנטישמיים בכתובים שלו, המשמשים את מדריכי הכת. בין היתר הוא פרסם את דברי השטנה הבאים: "היהודים פועלים כקבוצה סגורה, אך השפיעו לרעה על התרבות המערבית... אין שום הצדקה לקיומם של היהודים במשפחת העמים, ועצם קיומם היא טעות של ההיסטוריה".

כל אחד רשאי לבחור דוחות של גופים שונים ולהאמין להם או לא, למשל בדוח על זכויות האדם שמפרסמת מחלקת המדינה האמריקנית מדי שנה, דווח בשנת 2000 כי הארגונים החרדיים "יד לאחים" ו"לב לאחים" אחראים לחלק גדול מהתנכלויות, איומים והטרדות כלפי נוצרים אוונגליסטים, "עדי יהוה" וכן יהודים רפורמים וקונסרבטיבים.
את הדוח הזה נתן לקרוא כאן.
ההגינות דורשת לציין שהדוח של 2001 מציין שהתנכלויות אלו נפסקו - לא ידוע לי מה קרה בהמשך.
מישהו יודע איפה ניתן לקרוא את הדוח של יד לאחים? אני לא ממש מתרשם מפעילות של אירגון שמושיט "יד לאחים" אבל באותה הזדמנות "שם רגל" לכל השאר.
ניתן גם לקרוא התייחסות לאירגון בפורום נגד אפליה.


בשאילתה שהציג לשרת החינוך דרש גם ח"כ הרב פרוש לדעת: "האם הערכים להם מטיפים מדריכי 'האנתרופוסופיה' תואמים את תוכניות הלימודים של משרד החינוך, במערכת המוסדות הממלכתיים?". תשובת הגב' תמיר הייתה: "כל בתי הספר המשתייכים לזרם 'האנתרופוסופי' מצויים בפיקוח הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, וחייבים להתנהל עפ"י המתחייב בנהלים שלנו".

א. ואני מחכה לח"כ שישאל "האם הערכים להם מטיפים הרבנים בבתי הספר הדתיים תואמים את תוכניות הלימודים של משרד החינוך, במערכת המוסדות הממלכתיים?" - כבוד חה"כ הרב פורוש מוזמן להשיב ...
ב. אם להיות עניני יותר - לא רק שהם "חייבים להתנהל... " אלא שהם אף מתנהלים כך.


הרב פרוש מדגיש: "אנו עדים לאסון גדול ולשיברון הרוח של משרד החינוך במדינה: מצד אחד, מתנכלים ומחבלים בחינוך החרדי הטהור; ומצד שני, מרעילים את נפשות ילדי ישראל בערכי רפורמים יהודיים או כתות אנטישמיות נוצריות. אלה הם ימי יגון, עצב וצער. האם לשם כך הוקמה מדינת היהודים?".

א. נו - יצא המרצע מן השק - כנראה שהנסיון בזמן האחרון לברר כיצד מושקעים כספי הציבור המופנים לכיוון החינוך "החרדי הטהור" מדאיג את כבוד הרב והוא מנסה ליצור הסחת דעת.

ב. הימים אכן ימי יגון עצב וצער - על אוכולוסיה שלמה שמתחנכת באופן כזה שכאשר יסימו את לימודיהם לא יוכלו להשתלב במגזר היצרני אלא יפלו כאבן רייחים על צוארה של האומה, אכן לא לשם כך הוקמה מדינת היהודים.

סוף דבר:
א. חה"כ כבוד הרב פורוש (או כל אדם מודאג אחר) מוזמן לבחור גן אנתרופוסופי אקראי ולהכנס אליו ביום ו' בצהריים ולהשתתף בטקס יום שישי בהתאם למסורת היהודית, עם חלות וקידוש - אם כבוד הרב חושש לנפשו הרכה הוא מוזמן לעמוד בחוץ ולהאזין דרך החלון.

ב. אני שמח על בחירתי במסלול האנתרופוסופי לילדי ורק מודאג קצת מהשאלה איך אוכל להמשיך את חינוכם במסגרת זו כאשר נעבור לגור בצפון.

ג. לא ברור לי איפה האחריות האישית של עורכי אתר ערוץ 7 שמאפשרים כזו השתלחות הזרם חינוך לגיטימי ללא כל בדיקה של הטענות המוגשות בכתבה כאילו היו עובדות.

ד. אם היו ציטוטים לא מדוייקים בכתבה המקורית או שפגעתי בכבוד הרב, אני מתנצל...

ה. הדעות שהצגתי כאן הן דעותי האישיות והפרטיות על פי נסיוני ומיטב ידיעתי ואיני מייצג אף אדם או גוף אנתרופוסופי או אחר.


מי שמעוניין בכל זאת לקרוא את המקור מוזמן:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/175794

מי שמתעניין במידע נוסף לגבי אנתרופוסופיה בישראל

יום שבת, 17 במאי 2008

עירום אלימות ועישון בהצגות

הלכתי עם אישתי להצגה,
הייתה הזדמנות - חמותי התארחה אצלנו והסכימה לשמור על הילדים.

חיפשנו בעיתון לאן אפשר ללכת ובחרנו בהצגה, בכוונה איני מציין את שמה כיוון שאני רוצה להעביר ביקורת אבל אני חושב שמדובר על בעייה כללית ולא יחודית להצגה הזו.

שני דברים הציקו לנו בהצגה - עישון ועירום.
במשך ההצגה, שנערכה באולם די קטן היו גם סצנות שכללו עירום ואלימות וגם עושנו על הבמה להערכתי בין 10 ל- 20 סיגריות.

אני יודע - יש חופש אומנותי וכו' וכו' - אין לי בעיה עם זה שלשחקן לא איכפת להציג את ישבנו ברבים ואולי לפעמים מידה מסויימת של אלימות נחוצה בשביל להעביר מסר.

לגבי עישון המצב קצת יותר בעייתי, מה שאני הייתי מעדיף זה שעישון במהלך הצגה יהיה אסור בחוק, לצערי זה לא המצב. כיוון שכך הייתי מצפה שתהיה אזהרה ברורה ומפורשת בפרסומים של הצגות שמעשנים בהן על מנת לאפשר לאנשים כמוני שלא אובהים לנשום רעל - אפילו לא בשם האומנות או למי שרגיש לעירום או אלימות לדעת שעדיף להם להדיר את רגליהם מההצגות הללו.

בתיקווה שאיזה במאי, תסריטאי, או ח"כ יקרא ויקח לתשומת ליבו.

יום שני, 12 במאי 2008

אין רחוב יצחק רבין בתל אביב

טוב, אני מניח שלרובכם זה לא מגיע כהפתעה גדולה, מעשה שהיה כך היה:
בכל פעם שאני נתקל במפגע ברחוב אני מקפיד לדווח למוקד העירוני הרלוונטי,
בדרך כלל מדובר על תקלות ברמזורים והיום לא היה שונה.

דרך השלום ממזרח למערב בפניה שמאלה לרחוב יצחק רבין רמזור אדום מקולקל.
אז התקשרתי למוקד גבעתיים (שכבר נמצא בספר טלפונים של הנוקייה שלי)
ענו די מהר וגם מהר מאוד אמרו לי שזה איזור באחריות עיריית תל אביב,
שאלתי אם זה 106 ואמרו לי שכן, חייגתי וקיבלתי כמובן את מוקד בני ברק (תודה אורנג'),
שאלתי מה הטלפון של המוקד של ת"א וקיבלתי גם אותו חייגתי (ומסתבר בדיעבד שגם הוא כבר בתוך הנוקייה), הפעם נאלצתי לשמוע כמה וכמה פעמים עד כמה השיחה שלי חשובה להם וכמה הם מתאמצים לענות לי, מרוב מאמץ בסוף הם גם הצליחו - המוקדן שהיה הרבה פחות סובלן מהשניים הקודמים כנראה לא הצליח להבין על איזה מקום אני מדבר והתעקש להסביר לי שאין רחוב יצחק רבין בת"א ולהשלמת השכלתי הוסיף והדגיש שיש כיכר רבין אבל אין רחוב רבין ולכן זה לא באחריותו ושכדאי שאתקשר למוקד גבעתיים.
אחרי שניסיתי להסביר שוב על היכן מדובר והסברתי גם שהמוקד של גבעתיים שלח אותו אלי די התייאשתי ואמרתי לו שאם זה המצב כנראה שהרמזור יצטרך להשאר כבוי ונפרדנו כידידים - בערך.

אבל כמודיע תקלות סדרתי לא באמת יכולתי להניח לזה והתקשרתי שוב למוקד גבעתיים - רק כדי לוודא שוב - והוא אכן חזר על טענתו שזה שייך לת"א. כשהארתי את עייניו לעובדה שאין רחוב יצחק רבין בתל אביב הוא השמיע כמה קולות יאוש לגבי המוקד של תל אביב והבטיח שהוא כבר ייצור איתם קשר ויסדיר את העניין.

מוסר השכל -
1) טוב שיש מוקדי שירות עירוניים
2) היה עוד יותר טוב אם לא היית צריך לדעת באיזו עיר אתה בדיוק נמצא
3) אין רחוב יצחק רבין בתל-אביב.

וצחוק בצד - לא היה באמת יותר הגיוני אם חיוג ל 106 היה מביא למוקד משותף לכל גוש דן שהיה מקבל את הקריאות ומנתב אותן למי שאמור לטפל בהן ? (קונספירציה של חברות הטלפון - אולי...)

שלום עולם

טוב, אני מתכנת - אז בלי "שלום עולם" אי אפשר בעצם.

הבלוג הזה הוא הבלוג השני שלי לצידו של http://epeleg.blogspot.com
זה לא שיש לי עודף זמן, בפשוט אני נתקל לעיתים קרובות בדברים שנראה שאין טעם לספר לכל העולם ממש - דברים שיש להם נגיעה לעברית, לחיים בישראל, לדברים שראיתי ברחוב או בעיתון ושאולי נשמעים יותר טיב ביידיש אבל באנגלית ממש לא.

אז שקט, הנה מתחילים...
Clicky Web Analytics