יום שבת, 12 בדצמבר 2009

אוהבים לקרוא ספרים? בואו להשתתף ולהשפיע על הספרים שאתם אוהבים!

כמדי שנה מזמינים אתכם "ידיעות ספרים" וYNET להתמודד על מקום במועדון הקריאה המבוקש בארץ: "קהילת הקוראים המשפיעים". מאתיים וחמישים זוכים מאושרים יהיו חברי הקהילה לשנת 2010 וייקחו חלק בהיערכות לקראת הוצאתם של ספרי המקור ושל רבי-המכר המתוכננים לשנה הבאה. החברות בקהילת הקוראים המשפיעים אינה כרוכה בתשלום והספרים שמקבלים חבריה במהלך השנה מוענקים להם במתנה.

פרטים נוספים כאן:

http://my.ynet.co.il/short/content/2009/Books_Read/

יום חמישי, 27 באוגוסט 2009

על בחירת מילים בדיווחי חדשות

לא פעם אני שומע דיווחי הדשות (בעיקר ברדיו) ומתפלא על המילים שבוחרים בהן.

במהדורת החדשות האחרונה דיברו על "קטטה" ברמלה,
לדעתי "קטטה" זה שתי בחורות שמושכות אחת לשניה בשיער,
או ילד שזורק חול על החבר שלו, או וויכוח קולני למי יש אבא חזק יותר.

ב"קטטה" ברמלה, היה שימוש בנשק חם והיו 21 פצועים - הלו ... ? זו לא קטטה !
זה "קרב יריות" , "מלחמת כנופיות", "זירת מלחמה" - תבחרו, אני בטוח שיש בשפה העשירה שלנו עוד כמה וכמה ביטויים שיכולים להתאים לתיאור האירוע הזה יותר טוב מאשר "קטטה".

דוגמא נוספת שתמיד מציקה לי היא כאשר מדווחים על מרצחים ש"לקחו אחריות" על פיגועים שביצעו במקום להשתמש בביטוי "הודו במעשה הרצח". לקיחת אחריות היא מעשה של אדם מבוגר (או ילד בוגר) שטעה ומוכן לשאת בהשלכות של מעשיו ולא כך היא עם אותן מרצחים שדבריהם הינם שילוב של התרברבות והודאה בביצוע פשע מתוך רצון להאדרה אישית.

יום שישי, 14 באוגוסט 2009

איזה לא כיף לנסוע בתחבורה ציבורית (תלונה על אגד אבל לא רק)

נסעתי לאמירים היום,
אישתי וילדי כבר היו שם ואני התכוונתי לנסוע ברכבת לעכו ומשם באוטובוס לאמירים.

הרכבת התעכבה ויצאה מהרציף הלא נכון ובאיחור - לא יודע בדיוק למה - אבל לא זו הנקודה.

כשהרכבת הגיעה לאיזור חוף כרמל התקשרתי לאימי לברר באיזו שעה אמור לעבור בעכו אוטובוס לאמירים.
היא אמרה לי שיש אוטובוס (שאני בטח לא אספיק להגיע אליו) ב 16:45 וזה שאחריו ב 17:05, זמנים משוערים כמובן.

הרכבת הגיעה לעכו בשעה 16:43 (לפי שעוני) והחלטתי לנסות, ספק ללכת מהר, ספק לרוץ לכיוון תחנת האוטובוס, תאמינו או לא - הגעתי בזמן - ואני לא רק מתכוון לפי השעון - אני מתכוון לפני האוטובוס שהגיע דקה אחרי לתחנה.

האמת, הייתי די מרוצה שהחלטתי לרוץ.
אלא מה, שביעות הרצון שלי התחלפה מהר מאוד בתערובת של כעס ואכזבה, האוטובוס (קו 361) העלה כ-4 אנשים והודיע שאסור לו להסיע יותר מ-10 אנשים בעמידה, סגר דלתות ונסע, משאיר אותי ועוד אנשים רבים אחרים לעמוד בתחנה.
קו 500 שגם הוא התאים לי (אם כי הוא מגיע רק לצומת חנניה ולא עד אמירים ממש) עבר ליד התחנה כרבע שעה מאוחר יותר ולא טרח אפילו לעצור, זה לעומת הנהג של קו 361 שהיה אמור להגיע ב 17:05 ובסוף הגיע בערך ב 17:25 שדווקא כן עצר, פתח את הדלת ואמר משהו כמו "אסור לי לקחת יותר מ-10 אנשים בעמידה, אתם צודקים בכל מה שתגידו, אני מצטער אבל אסור לי", סגר את הדלת ונסע. בשלב הזה התייאשתי והחלטתי לקחת מונית שירות לכרמיאל, ההנחה הייתה שהרבה נוסעים ירדו בכרמיאל מהאוטובוס וכך אוכל לעלות עליו שם.
בדרך היה פקק לא נורמאלי (שמסתבר שהוא קבוע שם בשעות\ימים האלו) לפני צומת אחיהוד למגיעים מכיוון עכו.

בסופו של דבר נפגשתי עם אחי שבמקרה היה בכרמיאל והמשכתי איתו לאמירים.

ואני שואל:
1) למה לעזאזל כשאוטובוס מגלה בעכו שהוא מלא לא מוציאים מיידית מעכו אוטובוס ריק נוסף ?
2) למה כשאוטובוס כזה בכל זאת אוסף את ארבעת האנשים האחרונים שהוא יכול להכניס הוא לא נותן עדיפות לנוסעים שאין עבורם קו חלופי ? (כלומר לדעתי ה361 בעכו היה צריך לקחת אנשים שצריכים לנסוע מעבר לכרמיאל ולא כאלו שנוסעים לכרמיאל שעבורם קיימים קווים נוספים)
3) למה משטרת ישראל יכולה להקצות משאבים בשביל לתפוס נהגים שנוסעים קצת מעל המהירות המותרת אבל לא יכולה לכוון רמזור כך שאפשר יהיה לנסוע במהירות המותרת ?
4) למה זה בסדר שיעמדו באוטובוס 10 אנשים אבל 15 זה כבר לא ?
5) למה בימי חמישי כשיש כמויות גדולות של חיילים שנוסעים הבייתה לא מתגברים את מערך התחבורה הציבורית במידה מספקת ?
6) למה בחו"ל יכולים להגיד לבן אדם - "תרד מהרכבת בתחנה שהיא תעצור בה ב-13:23" וב-13:23 הרכבת תהיה בתחנה הנכונה וכאן מתקשים להגיד את זה אפילו על שעת היציאה של הרכבות ?
7) למה אף אחד לא מחשב עלויות של פקקי תנועה ? ואני מתכוון כולל עלויות זמן של אנשים, עלויות דלק, עלויות של זיהום אוויר ועושה משהו כדי להקטין אותם ?
8) למה הגודל של תחנות אוטובוס הוא כזה שהן יכולות להכיל 10 אנשים בערך כשבפועל צריך שם מקום ל 30 ויותר ? שצריכים לעמוד בשמש \ גשם ?
9) למה לעזאזל עדיין אין חוק שאוסר עישון בתחנות אוטובוס\רכבת ובמרחק סביר מהן (וכל המרבה הרי זה משובח...) ?

ואחרון אחרון חביב - למה מתפלאים אח"כ שאנשים לא רוצים לנסוע בתחבורה הציבורית ?!


יום שבת, 1 באוגוסט 2009

על הורות ורפואה בעידן המודרני או "איך יסגר לה החור בראש?"

אחרי שקראתי את על הורות בעידן המודרני שפירסם חבר, הרגשתי צורך להסכים ולהוסיף עוד משלי.

זה לא שאני חושב שפעם הכל היה ורוד ועכשיו חשכו השמיים, אבל יש גישות מסויימות במיוחד בתחום הרפואי שקשה לי להבין איך הרופאים בני ימינו "משווקים" בצורה שבה הם עושים זאת.

למי שלא יודע אני צמחוני כל חיי, ובנוסף לא קיבלתי חיסונים או אנטיביוטיקה.
(טוב, האמת שקיבלתי חיסון נגד כלבת אבל זה כבר סיפור אחר).

בגידול ילדינו אנחנו מתלבטים לא פעם בשאלות רפואיות שונות וצריכים להתמודד עם תגובות של משפחה, חברים והממסד הרפואית.
השאלות הללו מתחילות במהלך ההריון - איזה בדיקות לעשות, האם לקחת ברזל וכמה ומה לגבי חומצה פולית,
ממשיכות בתהליך הלידה - אחרי כמה זמן מנתקים את חבל הטבור?
מיד אחרי הלידה - אז מה נותנים לתינוק מבחינת חיסונים? משחות עיניים אנטיביוטיות? ויטמין ? איך מתייחסים לצהבת ילודים? מה עושים כשאומרים לך שהילד צריך לקבל עירוי עם סוכר במקום לינוק?
וכשהילדים גדלים - האם מחסנים? מתי והאם נותנים לילד אקמול? מתי מזמינים רופא ומתי מספיק קומפרס קר? כמה חשוב לשקול אותו? ומה לגבי המוצץ?

אבל מה שעיצבן אותי במיוחד היה שכאשר אישתי לקחה את יעל (ביתנו החדשה בת ה שבועיים) לביקורת אצל רופאת קופ"ח אתמול ותוך שיחה סיפרה לה שאנחנו לא מתכוונים לתת ליעל ויטמין D התגובה של הרופאה היתה "אז איך יסגר לה החור בראש?", נו באמת...
"ויאמר אלוהים לאברהם - קח נא את בנך את יקירך אשר אהבת ותן לו ויטמין D ..." צונזר כנראה במקור, או שעד לפני כמה עשורים או פחות הסתובבו המון אנשים עם חור בראש...

אולי צריך קצת פחות ויטמין D כדי שלאנשים יהיה קצת יותר "ראש פתוח" ...

דרך אגב - בלידות הקודמות הממסד הרפואי רצה שניתן גם ויטמין A - עכשיו הם שינו את דעתם ולא ממליצים על זה יותר - מה זה אומר?

יום חמישי, 30 ביולי 2009

מתמטיקה של ילדים - תורת הקבוצות

לפני כשבועיים הייתי עם יאיר (בן 3 וקצת) ומעיין (בת 6 וחצי) בים.
תוך כדי שהותנו שם שאלתי את מעיין "את זוכרת שאנחנו היינו במזח פעם וראינו סרטנים ?"

יאיר שמע את השאלה ושאל מיד "רק אנחנו או גם אני...."

מישהו רוצה לצייר דיאגרמת ון של זה ?

יום חמישי, 4 ביוני 2009

איסור עישון בחדרי מדרגות בעזריאלי.

הודעה שקיבלנו הבוקר במקום העבודה שלנו בעזריאלי:
דיירים נכבדים,
הנדון: איסור עישון במגדלי עזריאלי
לתשומת ליבכם, לאחרונה התקבל פסק דין האוסר על עישון
במקומות ציבוריים גם בחדרי מדרגות.
בהתאם, נאסר בזאת באופן מיידי ומוחלט העישון בכל השטחים
במגדלי עזריאלי, לרבות ובמיוחד בגרמי המדרגות.
הנהלת המגדלים תאכוף בחומרה את איסור העישון בשטחי
המגדלים. לידיעתכם, על המשרד ממנו מגיעים המעשנים במקומות האסורים יוטלו
קנסות.
אבקשכם להעביר את המסר לכל עובדי ואורחי משרדכם.
בברכה,
איתי רשף, עו"ד
מנכ"ל מגדלי עזריאלי
ואני אומר:
כל הכבוד למחוקק ולמנהלי המגדלים.
השלב הבא: איסור עישון במרחק הקטן ממרחק מינימלי מבניינים כמקובל בארה"ב
(ולדעתי צריך עם לאסור עישון במדרכות צרות מרוחב מינימום כלשהו ובתחנות אוטובוסים)

יום רביעי, 6 במאי 2009

מתמטיקה של ילדים - אתמול אתמול

היום בבוקר לקחתי את יאיר לגן.
כשנכנסנו הוא פגש את אחת הילדות בגן ואמר לה "נכון שאתמול אתמול הייתי אצלך"...

את הביטוי אתמול אתמול שמעתי כבר ממעיין כשהייתה בערך בת שלוש גם היא,
הוא הפתיע אותי כבר בפעם הראשונה.

יש בו עומק וחידוד העובדה שלילד יש פתאום תפישת זמן מורכבת.
עד אותו רגע כל דבר שכבר קרה, לפני יום או לפני שנה, היה "אתמול" ופתאום אנחנו מבחינים שהזמן מתמשך ויש אירועים שהם יותר ישנים מאחרים.
מעניינת לא פחות היא היכולת לבטא את זה בביטוי שכזה "אתמול אתמול" - זו בעצם הרכבה של פונקציות שהיא פעולה מאוד לא פשוט מנטאלית (לדעתי).

מזכיר לי קצת את פרק 8 בעונה התשיעית של SOUTH PARK שנקרא באנגלית:
"Two Days Before the Day After Tomorrow" - יומיים לפני היום שאחרי מחר.

ונסיים בקביעה אולי קצת פחות מוכרת ש"היום, אפילו העבר זה לא מה שהיה פעם..."

להתראות עד מחר מחר ...





יום שבת, 18 באפריל 2009

מתמטיקה של ילדים - כמה זה שתיים ועוד שש ?


לא פעם אני נתקל בהתנהגויות של ילדי שההיבטים או מושגים מתמטיים שקשורים אליהן שמשאירים אותי פשוט מתפעל.

לדוגמא הזו אני קורא "כמה זה שתיים ועוד שש?".

הסתובבתי עם מעיין ביתי (בת 6) וחיפשנו בית מסויים,
תוך כדי החיפוש מעיין שואלת אותי - "אבא - כמה זה שתיים ושש ?".

"שתיים ליד שש או שתיים ועוד שש? " שאלתי אותה כדי לוודא שאני נותן את התשובה הנכונה.
"שתיים ועוד שש" הבהירה מעיין והתשובה שלי לא אחרה לבוא: (ושוב אני מקווה שכולם מנחשים) "שמונה".

כמו בפוסט הקודם שלי בנושא לא הייתי כותב על זה אם בזה זה היה נגמר
אבל התגובה של מעיין ממש הפתיעה אותי.

היא חשבה מספר רגעים ואמרה: "אבא, ארבע ועוד ארבע זה שמונה - אני שאלתי כמה זה שתיים ועוד שש".

זו תגובה מאוד מפתיעה מבחינתי דווקא מכיוון שלכולנו זה נראה "בסדר גמור" שמונה יכול להיות מבוטא כסכום של כל מיני זוגות של שלמים.

אבל מי אמר שזה כל כך סביר ומתבקש ?

למעשה השערות מתמתיות כבדות מאוד קיימות שמדברות על פירוקים לא שונים בהרבה של מספרים שלמים שלא יכולים להתקיים.

מישהו מהקוראים יודע אילו השערות\משפטים דומים לתהייה שהוצגה כאן על ידי ביתי ?

מתמטיקה של ילדים - צדק צריך להיות


לא פעם אני נתקל בהתנהגויות של ילדי שההיבטים או מושגים מתמטיים שקשורים אליהן שמשאירים אותי פשוט מתפעל.

לדוגמא הזו אני קורא "צדק - צריך להיות".

לפני כשבועיים הלכתי עם שני ילדי (מעיין בת 6 ויאיר בן 3) לקנות פלאפל.
כשעמדנו לעזוב את הדוכן הם ביקשו זיתים "לדרך", והמוכר בדוכן שמח לתת להם קופסת פלסטיק ירוקה קטנה שבה שמתי להם כמות קטנה של זיתים.
כשהגענו לרכב ולפני שהתחלנו לנסוע, יאיר התחיל להתלונן ש"זה לא פייר שרק למעיין יש קופסא" ו"גם אני רוצה"...
יצאתי מהרכב, ניגשתי בחזרה לדוכן וקיבלתי קופסה ריקה נוספת.
חזרתי לרכב, נתתי את הקופסה החדשה למעיין וביקשתי ממנה לחלק ביניהם את הזיתים.
מעיין חילקה את הזיתים בין הקופסאות פחות או יותר שווה בשווה ואז ספרה כמה יש בכל קופסה, הספירה העלתה שאצל מעיין יש 9 זיתים ואילו אצל יאיר 7.
באקט מרשים (ולא בהכרח אופייני) של שיתוף, מעיין לקחה שני זיתים מהקופסה שלה והעבירה לקופסה של יאיר ואז ביצעה ספירה חוזרת...
אני מניח (ומקווה) שרוב הקוראים לא הופתעו כפי שמעיין הופתעה לגלות שעכשיו בקופסה שלה היו שבעה זיתים ואילו אצל יאיר היו תשעה.
מעיין לא התבלבלה ולקחה שני זיתים מהקופסה של יאיר והעבירה אותם לקופסה שלה ושוב ביצעה מיפקד זיתים חוזר...
הפלא ופלא - אצל מעיין תישעה ואילו אצל יאיר שבעה.

האמת שאם בשלב הזה היא הייתה מעבירה אליו שוב שניים הייתי קצת מתאכזב, ואם היא הייתה מעבירה אליו אחד, הייתי כנראה מרוצה מהיכולת המתמטית ומיכולת הלמידה העצמית של הצאצאית וכנראה שלא הייתי כותב על זה.
מה שקרה עכשיו פשוט הפתיע ושיעשע אותי כאחד וגם גרם לי לחלוק איתכם את כל הסאגה הזו.

מעיין נעצה בי מבט קצת מבולבל, נאנחה אנחה שאין לי אלא לתאר אותה כאומרת משהו כגון "אוף עם היקום העקום הזה...", לקחה שני זיתים מהקופסה שלה והושיטה אותם לי ....


מסתבר שלא פעם הפתרון הנכון הוא לא הפתרון היחיד מה שמעביר אותי לדוגמא הבאה (בפוסט הבא).

Clicky Web Analytics