מתמטיקה של ילדים - צדק צריך להיות

לא פעם אני נתקל בהתנהגויות של ילדי שההיבטים או מושגים מתמטיים שקשורים אליהן שמשאירים אותי פשוט מתפעל.

לדוגמא הזו אני קורא "צדק - צריך להיות".

לפני כשבועיים הלכתי עם שני ילדי (מעיין בת 6 ויאיר בן 3) לקנות פלאפל.
כשעמדנו לעזוב את הדוכן הם ביקשו זיתים "לדרך", והמוכר בדוכן שמח לתת להם קופסת פלסטיק ירוקה קטנה שבה שמתי להם כמות קטנה של זיתים.
כשהגענו לרכב ולפני שהתחלנו לנסוע, יאיר התחיל להתלונן ש"זה לא פייר שרק למעיין יש קופסא" ו"גם אני רוצה"...
יצאתי מהרכב, ניגשתי בחזרה לדוכן וקיבלתי קופסה ריקה נוספת.
חזרתי לרכב, נתתי את הקופסה החדשה למעיין וביקשתי ממנה לחלק ביניהם את הזיתים.
מעיין חילקה את הזיתים בין הקופסאות פחות או יותר שווה בשווה ואז ספרה כמה יש בכל קופסה, הספירה העלתה שאצל מעיין יש 9 זיתים ואילו אצל יאיר 7.
באקט מרשים (ולא בהכרח אופייני) של שיתוף, מעיין לקחה שני זיתים מהקופסה שלה והעבירה לקופסה של יאיר ואז ביצעה ספירה חוזרת...
אני מניח (ומקווה) שרוב הקוראים לא הופתעו כפי שמעיין הופתעה לגלות שעכשיו בקופסה שלה היו שבעה זיתים ואילו אצל יאיר היו תשעה.
מעיין לא התבלבלה ולקחה שני זיתים מהקופסה של יאיר והעבירה אותם לקופסה שלה ושוב ביצעה מיפקד זיתים חוזר...
הפלא ופלא - אצל מעיין תישעה ואילו אצל יאיר שבעה.

האמת שאם בשלב הזה היא הייתה מעבירה אליו שוב שניים הייתי קצת מתאכזב, ואם היא הייתה מעבירה אליו אחד, הייתי כנראה מרוצה מהיכולת המתמטית ומיכולת הלמידה העצמית של הצאצאית וכנראה שלא הייתי כותב על זה.
מה שקרה עכשיו פשוט הפתיע ושיעשע אותי כאחד וגם גרם לי לחלוק איתכם את כל הסאגה הזו.

מעיין נעצה בי מבט קצת מבולבל, נאנחה אנחה שאין לי אלא לתאר אותה כאומרת משהו כגון "אוף עם היקום העקום הזה...", לקחה שני זיתים מהקופסה שלה והושיטה אותם לי ....


מסתבר שלא פעם הפתרון הנכון הוא לא הפתרון היחיד מה שמעביר אותי לדוגמא הבאה (בפוסט הבא).