על בחירת מילים בדיווחי חדשות

לא פעם אני שומע דיווחי הדשות (בעיקר ברדיו) ומתפלא על המילים שבוחרים בהן.

במהדורת החדשות האחרונה דיברו על "קטטה" ברמלה,
לדעתי "קטטה" זה שתי בחורות שמושכות אחת לשניה בשיער,
או ילד שזורק חול על החבר שלו, או וויכוח קולני למי יש אבא חזק יותר.

ב"קטטה" ברמלה, היה שימוש בנשק חם והיו 21 פצועים - הלו ... ? זו לא קטטה !
זה "קרב יריות" , "מלחמת כנופיות", "זירת מלחמה" - תבחרו, אני בטוח שיש בשפה העשירה שלנו עוד כמה וכמה ביטויים שיכולים להתאים לתיאור האירוע הזה יותר טוב מאשר "קטטה".

דוגמא נוספת שתמיד מציקה לי היא כאשר מדווחים על מרצחים ש"לקחו אחריות" על פיגועים שביצעו במקום להשתמש בביטוי "הודו במעשה הרצח". לקיחת אחריות היא מעשה של אדם מבוגר (או ילד בוגר) שטעה ומוכן לשאת בהשלכות של מעשיו ולא כך היא עם אותן מרצחים שדבריהם הינם שילוב של התרברבות והודאה בביצוע פשע מתוך רצון להאדרה אישית.

איזה לא כיף לנסוע בתחבורה ציבורית (תלונה על אגד אבל לא רק)

נסעתי לאמירים היום,
אישתי וילדי כבר היו שם ואני התכוונתי לנסוע ברכבת לעכו ומשם באוטובוס לאמירים.

הרכבת התעכבה ויצאה מהרציף הלא נכון ובאיחור - לא יודע בדיוק למה - אבל לא זו הנקודה.

כשהרכבת הגיעה לאיזור חוף כרמל התקשרתי לאימי לברר באיזו שעה אמור לעבור בעכו אוטובוס לאמירים.
היא אמרה לי שיש אוטובוס (שאני בטח לא אספיק להגיע אליו) ב 16:45 וזה שאחריו ב 17:05, זמנים משוערים כמובן.

הרכבת הגיעה לעכו בשעה 16:43 (לפי שעוני) והחלטתי לנסות, ספק ללכת מהר, ספק לרוץ לכיוון תחנת האוטובוס, תאמינו או לא - הגעתי בזמן - ואני לא רק מתכוון לפי השעון - אני מתכוון לפני האוטובוס שהגיע דקה אחרי לתחנה.

האמת, הייתי די מרוצה שהחלטתי לרוץ.
אלא מה, שביעות הרצון שלי התחלפה מהר מאוד בתערובת של כעס ואכזבה, האוטובוס (קו 361) העלה כ-4 אנשים והודיע שאסור לו להסיע יותר מ-10 אנשים בעמידה, סגר דלתות ונסע, משאיר אותי ועוד אנשים רבים אחרים לעמוד בתחנה.
קו 500 שגם הוא התאים לי (אם כי הוא מגיע רק לצומת חנניה ולא עד אמירים ממש) עבר ליד התחנה כרבע שעה מאוחר יותר ולא טרח אפילו לעצור, זה לעומת הנהג של קו 361 שהיה אמור להגיע ב 17:05 ובסוף הגיע בערך ב 17:25 שדווקא כן עצר, פתח את הדלת ואמר משהו כמו "אסור לי לקחת יותר מ-10 אנשים בעמידה, אתם צודקים בכל מה שתגידו, אני מצטער אבל אסור לי", סגר את הדלת ונסע. בשלב הזה התייאשתי והחלטתי לקחת מונית שירות לכרמיאל, ההנחה הייתה שהרבה נוסעים ירדו בכרמיאל מהאוטובוס וכך אוכל לעלות עליו שם.
בדרך היה פקק לא נורמאלי (שמסתבר שהוא קבוע שם בשעות\ימים האלו) לפני צומת אחיהוד למגיעים מכיוון עכו.

בסופו של דבר נפגשתי עם אחי שבמקרה היה בכרמיאל והמשכתי איתו לאמירים.

ואני שואל:
1) למה לעזאזל כשאוטובוס מגלה בעכו שהוא מלא לא מוציאים מיידית מעכו אוטובוס ריק נוסף ?
2) למה כשאוטובוס כזה בכל זאת אוסף את ארבעת האנשים האחרונים שהוא יכול להכניס הוא לא נותן עדיפות לנוסעים שאין עבורם קו חלופי ? (כלומר לדעתי ה361 בעכו היה צריך לקחת אנשים שצריכים לנסוע מעבר לכרמיאל ולא כאלו שנוסעים לכרמיאל שעבורם קיימים קווים נוספים)
3) למה משטרת ישראל יכולה להקצות משאבים בשביל לתפוס נהגים שנוסעים קצת מעל המהירות המותרת אבל לא יכולה לכוון רמזור כך שאפשר יהיה לנסוע במהירות המותרת ?
4) למה זה בסדר שיעמדו באוטובוס 10 אנשים אבל 15 זה כבר לא ?
5) למה בימי חמישי כשיש כמויות גדולות של חיילים שנוסעים הבייתה לא מתגברים את מערך התחבורה הציבורית במידה מספקת ?
6) למה בחו"ל יכולים להגיד לבן אדם - "תרד מהרכבת בתחנה שהיא תעצור בה ב-13:23" וב-13:23 הרכבת תהיה בתחנה הנכונה וכאן מתקשים להגיד את זה אפילו על שעת היציאה של הרכבות ?
7) למה אף אחד לא מחשב עלויות של פקקי תנועה ? ואני מתכוון כולל עלויות זמן של אנשים, עלויות דלק, עלויות של זיהום אוויר ועושה משהו כדי להקטין אותם ?
8) למה הגודל של תחנות אוטובוס הוא כזה שהן יכולות להכיל 10 אנשים בערך כשבפועל צריך שם מקום ל 30 ויותר ? שצריכים לעמוד בשמש \ גשם ?
9) למה לעזאזל עדיין אין חוק שאוסר עישון בתחנות אוטובוס\רכבת ובמרחק סביר מהן (וכל המרבה הרי זה משובח...) ?

ואחרון אחרון חביב - למה מתפלאים אח"כ שאנשים לא רוצים לנסוע בתחבורה הציבורית ?!

על הורות ורפואה בעידן המודרני או "איך יסגר לה החור בראש?"

אחרי שקראתי את על הורות בעידן המודרני שפירסם חבר, הרגשתי צורך להסכים ולהוסיף עוד משלי.

זה לא שאני חושב שפעם הכל היה ורוד ועכשיו חשכו השמיים, אבל יש גישות מסויימות במיוחד בתחום הרפואי שקשה לי להבין איך הרופאים בני ימינו "משווקים" בצורה שבה הם עושים זאת.

למי שלא יודע אני צמחוני כל חיי, ובנוסף לא קיבלתי חיסונים או אנטיביוטיקה.
(טוב, האמת שקיבלתי חיסון נגד כלבת אבל זה כבר סיפור אחר).

בגידול ילדינו אנחנו מתלבטים לא פעם בשאלות רפואיות שונות וצריכים להתמודד עם תגובות של משפחה, חברים והממסד הרפואית.
השאלות הללו מתחילות במהלך ההריון - איזה בדיקות לעשות, האם לקחת ברזל וכמה ומה לגבי חומצה פולית,
ממשיכות בתהליך הלידה - אחרי כמה זמן מנתקים את חבל הטבור?
מיד אחרי הלידה - אז מה נותנים לתינוק מבחינת חיסונים? משחות עיניים אנטיביוטיות? ויטמין ? איך מתייחסים לצהבת ילודים? מה עושים כשאומרים לך שהילד צריך לקבל עירוי עם סוכר במקום לינוק?
וכשהילדים גדלים - האם מחסנים? מתי והאם נותנים לילד אקמול? מתי מזמינים רופא ומתי מספיק קומפרס קר? כמה חשוב לשקול אותו? ומה לגבי המוצץ?

אבל מה שעיצבן אותי במיוחד היה שכאשר אישתי לקחה את יעל (ביתנו החדשה בת ה שבועיים) לביקורת אצל רופאת קופ"ח אתמול ותוך שיחה סיפרה לה שאנחנו לא מתכוונים לתת ליעל ויטמין D התגובה של הרופאה היתה "אז איך יסגר לה החור בראש?", נו באמת...

"ויאמר אלוהים לאברהם - קח נא את בנך את יקירך אשר אהבת ותן לו ויטמין D ..." צונזר כנראה במקור, או שעד לפני כמה עשורים או פחות הסתובבו המון אנשים עם חור בראש...

אולי צריך קצת פחות ויטמין D כדי שלאנשים יהיה קצת יותר "ראש פתוח" ...

דרך אגב - בלידות הקודמות הממסד הרפואי רצה שניתן גם ויטמין A - עכשיו הם שינו את דעתם ולא ממליצים על זה יותר - מה זה אומר?