חוויות מכנס"אדם עולם" הראשון

אתמול (יום ראשון 10.10.2010) התקיים כנס "אדם עולם" הראשון,
http://www.facebook.com/event.php?eid=134071719969853
וגם http://www.antro.co.il/kenes/

בכנס השתתפו נציגים של מספר זרמי חינוך אלטרנטיבי\ניסויי
(בין אלו שזיהיתי - חינוך פתוח, חינוך דמוקרטי, חינוך וולדורף (אנתרופוסופי)) ונציגה של משרד החינוך.
מטרת הכנס הייתה לבחון כיצד ניתן ליצור שיתופי פעולה בין הזרמים השונים.

לצערי לא יכולתי להגיע אל הכנס מתחילתו (אילוצי עבודה) והצטרפתי אליו רק ב18:00 לתחילת המושב השני שלו.
הצטרפתי לקבוצה שהנחה אייל בלוך.
אייל בלוך סיפר על מגוון פרוייקטים שהוא הפעיל\הקים\יזם וביניהם (לא רשימה מלאה ולא בסדר כרונולוגי - אלא על קצה המזלג ממה שאני זוכר):
-הדרכת מורים מאפריקה
-הקמת סמינר מורים לחינוך ולדורורף בירושליים
-הקמת בית ספר ולדורף הראשון בארץ בירושליים (היום יש כבר 16 כאלו ברחבי המדינה)
-פרוייקט שבמסגרתו ילדים רואים רכשו והשתמשו במיומנויות במקצועות הלשון וההגיה, הסיפרות, והמחשב כשהתוצר היה דיסק מחשב עם ספרי קריאה מוקראים וערוכים על ידי הילדים לטובת ילדים עיוורים
-פרוייקט מתוכנת של תיעוד של בית ספר מנקודת הראות של אנשי הניקיון שעובדים בו.

הוא שם דגש על פרוייקטים שיוצרים קישורים ואינטגרציה בין קבוצות שאנחנו בדרך כלל לא רגילים לקשר ביניהן ועל פרוייקטים ש"יוצרים משמעות" כדבריו.

אנשים נוספים שהשתתפו בקבוצה סיפרו על יוזמות חינוכיות שונות שמהן הם באים או שבהן הן משתתפים, חלק נכבד מהן יוזמות של חינוך ולדורף - ממשגב ועד אילת....

המסר העיקרי שעלה ושהוצג בסופו של דבר כסיכום של הפעילות בקבוצה הזו היה שאנשים מגיעים לפעליות בהקשר חינוכי באים בשלב ראשון על מנת לתת פתרון לילדיהם באופן כאילו אגואיסטי ובסופו של דבר מוצאים את עצמם עוסקים בעשיה חינוכית קהילתית לטובת הציבור והקהילה שממנה הם באים. מסר או מסקנה נוספת שעלתה היא שחשוב שחלק מהאנשים יתפנו מהעשיה הקהילתית\מקומית שלהם ויתפנו לקדם את הדברים לרמה הארצית, ליצור קשר ואינטגרציה בין כל היוזמות השונות שבדרך כלל לא מכירות זו את זו והיו יכולות ללמוד הרבה אחת מהשניה.

המושב המרכזי שחתם את הכנס הונחה על ידי פרופ' ישעיהו תדמור - יו"ר התנועה להעצמת הרוח בחינוך שהיה בעברו מנהל בית הספר הריאלי בחיפה ומנהל סמינר הקיבוצים להכשרת מורים ועסק בשאלת האינטראקציה בין הזרמים השונים של החינוך האלטרנטיבי\ניסויי והחינוך המוסדי ה"רגיל".

דיברו במושב המרכזי גלעד גולדשמיט- מנהל בית הספר בהרדוף, יעקב הכט- מייסד החינוך הדמוקרטי בארץ ובעולם, גב' גנית ויינשטיין- מנהלת גף ניסויים ויזמות במשרד החינוך ופרופ' ישעיהו תדמור שגם הנחה את הפנל.

אין לי אלא לתאר את הכנס כמרתק ומעורר השראה,
ורק נשאר לי להצטער שהפסדתי את חציו הראשון.

נתראה בכנס הבא...

מעייני, ילדה שלי מוצלחת.

אתמול בבוקר ביקשתי מהבת שלי לרדת למכולת לקנות חבילת ביצים, היא ביקשה שאני ארשה לה גם לקנות ממתק והרשיתי לה. אחרי חמש דקות היא חזרה מהמכולת עם הממתק הנבחר..
את הביצים היא שכחה להביא...

ואמא שלי הייתה אומרת על זה: "יום אחד תשכחי את הראש שלך".

עוד על החיוב שבשלילה - ועל "לדבר על" לעומת "לעשות"

פעמים רבות אני שואל (אותו)–
"אז מה אתה מציע? אתה יוצא נגד החברה הקפיטליסטית, נגד המערכת הבנקאית, נגד תרבות ההמונים.
אך איפה החלופה? תן הצעה פרודוקטיבית, משהו בונה, רעיון לאופציה אחרת. למה רק לבקר ולשלול? זה לא מוביל לשום מקום."

פתאום קלטתי שבעצם לשאול את השאלה הזו זה לא כל כך שונה מלבקר ולשלול. מצד שני אולי כמו לביקורת ולשלילה גם לזה יש פוטנציאל להביא למשהו טוב יותר.

בשיחה שהייתה לי עם חבר אחר הוא אמר - "שמע - לכל אחד יש תפקיד - אולי התפקיד שלו זה לפתוח את העיינים למישהו אחר שיהיה מסוגל לקחת את הצעד הבא ובאמת להציע משהו פרודוקטיבי ובונה".

כנראה שזה נכון, המורכבות הבלתי נסבלת של החיים היום היא כזו שכנראה בלתי אפשרי עבור בן אדם אחד להציע חלופה שלמה, מגובשת, עקבית, כזו שתעבוד.

אז מה עושים בכל זאת? מצטרפים ל"מדברים על"? או שמנסים לעשות משהו אמיתי? ואם לעשות - אז מה?
אבל בעצם גם ל"דבר על" זה סוג של עשייה, אז הנה גם אני קצת "מדבר על"...

אבל זה עדיין לא מרגיש מספיק.

לפני כמה ימים נתתי לרכב להשתלב לפני בתנועה. לא הייתי חייב. אבל בחרתי לתת לו להשתלב לפני. זה פיפס קטן אבל זה עושה את העולם קצת טוב יותר. אולי אם לא הייתי מאפשר לו להשתלב הוא היה קצת יותר עצבני באותו יום... אולי הוא היה עושה תאונה... אולי הוא סתם היה מתעצבן על חבר למקום עבודה... או על אשתו בערב... או על ילדיו... אי אפשר לדעת... אולי דווקא בגלל שאפשרתי לו להשתלב הוא לא התעכב ברמזור הבא והשתתף בתאונת דרכים כמה צמתים אח"כ... לך תדע... אבל לפחות זה הרגיש נכון.

זה היה בעקבות שיחה במקום העבודה שלי על התכנית החדשה של חיים הכט.

אישית אני חושב שהתכנית שלו לא מוסרית - תחת אצטלה של מוסריות גבוהה והטפת מוסר הוא עושה פעולות, שלעניות דעתי אינן מוסריות. אני חושב שזה לא מוסרי להציב לאנשים "מלכודות" בדרך, רק כדי לראות איך הם יתנהגו. אבל ברור שזה יותר קל מאשר לחפש באקראי אנשים שמתנהגים לא יפה ואז לנסות לראיין אותם.

האם חלק מ"הנקודות הטובות" שלי על זה שנתתי לרכב ההוא להשתלב מגיעות לחיים הכט?
או אולי לחבר לעבודה שדיבר על "שיפור הסביבה" על ידי מדיניות של "אחד אני אחד אתה" להשתלבות בכבישים, סוג של גרסה מבוגרת ל"תור תור" של הילדים?

לעניות דעתי, אני קיבלתי נקודות טובות על "עשייה", החבר מקבל נקודות על "דיבור על" וחיים הכט מקבל נקודות טובות על "דיבור על" אבל גם נקודות טובות וגם נקודות רעות בחלק של העשייה, תחליטו בעצמכם מה יותר...

נראה לי שהשלב הבא מבחינתי אחרי כתיבת הבלוג הזה (כשיהיה לי זמן) יהיה לפתוח קבוצה בפייסבוק שתקדם את הרעיון של "תור תור" - עוד פעולה שלא לגמרי ברור לי אם היא "עשייה" או "דיבור על".

כנראה שהרבה דברים שאנחנו "עושים" נראים לנו כמו "דיבור על" כשאנשים אחרים עושים אותם.

אולי לחיים הכט מגיע גם אחוז מסויים מנקודות העשייה שלי...

על הורות ורפואה בעידן המודרני או "איך יסגר לה החור בראש?"

אחרי שקראתי את על הורות בעידן המודרני שפירסם חבר, הרגשתי צורך להסכים ולהוסיף עוד משלי.

זה לא שאני חושב שפעם הכל היה ורוד ועכשיו חשכו השמיים, אבל יש גישות מסויימות במיוחד בתחום הרפואי שקשה לי להבין איך הרופאים בני ימינו "משווקים" בצורה שבה הם עושים זאת.

למי שלא יודע אני צמחוני כל חיי, ובנוסף לא קיבלתי חיסונים או אנטיביוטיקה.
(טוב, האמת שקיבלתי חיסון נגד כלבת אבל זה כבר סיפור אחר).

בגידול ילדינו אנחנו מתלבטים לא פעם בשאלות רפואיות שונות וצריכים להתמודד עם תגובות של משפחה, חברים והממסד הרפואית.
השאלות הללו מתחילות במהלך ההריון - איזה בדיקות לעשות, האם לקחת ברזל וכמה ומה לגבי חומצה פולית,
ממשיכות בתהליך הלידה - אחרי כמה זמן מנתקים את חבל הטבור?
מיד אחרי הלידה - אז מה נותנים לתינוק מבחינת חיסונים? משחות עיניים אנטיביוטיות? ויטמין ? איך מתייחסים לצהבת ילודים? מה עושים כשאומרים לך שהילד צריך לקבל עירוי עם סוכר במקום לינוק?
וכשהילדים גדלים - האם מחסנים? מתי והאם נותנים לילד אקמול? מתי מזמינים רופא ומתי מספיק קומפרס קר? כמה חשוב לשקול אותו? ומה לגבי המוצץ?

אבל מה שעיצבן אותי במיוחד היה שכאשר אישתי לקחה את יעל (ביתנו החדשה בת ה שבועיים) לביקורת אצל רופאת קופ"ח אתמול ותוך שיחה סיפרה לה שאנחנו לא מתכוונים לתת ליעל ויטמין D התגובה של הרופאה היתה "אז איך יסגר לה החור בראש?", נו באמת...

"ויאמר אלוהים לאברהם - קח נא את בנך את יקירך אשר אהבת ותן לו ויטמין D ..." צונזר כנראה במקור, או שעד לפני כמה עשורים או פחות הסתובבו המון אנשים עם חור בראש...

אולי צריך קצת פחות ויטמין D כדי שלאנשים יהיה קצת יותר "ראש פתוח" ...

דרך אגב - בלידות הקודמות הממסד הרפואי רצה שניתן גם ויטמין A - עכשיו הם שינו את דעתם ולא ממליצים על זה יותר - מה זה אומר?

מתמטיקה של ילדים - אתמול אתמול

היום בבוקר לקחתי את יאיר לגן.
כשנכנסנו הוא פגש את אחת הילדות בגן ואמר לה "נכון שאתמול אתמול הייתי אצלך"...

את הביטוי אתמול אתמול שמעתי כבר ממעיין כשהייתה בערך בת שלוש גם היא,
הוא הפתיע אותי כבר בפעם הראשונה.

יש בו עומק וחידוד העובדה שלילד יש פתאום תפישת זמן מורכבת.
עד אותו רגע כל דבר שכבר קרה, לפני יום או לפני שנה, היה "אתמול" ופתאום אנחנו מבחינים שהזמן מתמשך ויש אירועים שהם יותר ישנים מאחרים.
מעניינת לא פחות היא היכולת לבטא את זה בביטוי שכזה "אתמול אתמול" - זו בעצם הרכבה של פונקציות שהיא פעולה מאוד לא פשוט מנטאלית (לדעתי).

מזכיר לי קצת את פרק 8 בעונה התשיעית של SOUTH PARK שנקרא באנגלית:
"Two Days Before the Day After Tomorrow" - יומיים לפני היום שאחרי מחר.

ונסיים בקביעה אולי קצת פחות מוכרת ש"היום, אפילו העבר זה לא מה שהיה פעם..."

להתראות עד מחר מחר ...

מתמטיקה של ילדים - כמה זה שתיים ועוד שש ?

לא פעם אני נתקל בהתנהגויות של ילדי שההיבטים או מושגים מתמטיים שקשורים אליהן שמשאירים אותי פשוט מתפעל.

לדוגמא הזו אני קורא "כמה זה שתיים ועוד שש?".

הסתובבתי עם מעיין ביתי (בת 6) וחיפשנו בית מסויים,
תוך כדי החיפוש מעיין שואלת אותי - "אבא - כמה זה שתיים ושש ?".

"שתיים ליד שש או שתיים ועוד שש? " שאלתי אותה כדי לוודא שאני נותן את התשובה הנכונה.
"שתיים ועוד שש" הבהירה מעיין והתשובה שלי לא אחרה לבוא: (ושוב אני מקווה שכולם מנחשים) "שמונה".

כמו בפוסט הקודם שלי בנושא לא הייתי כותב על זה אם בזה זה היה נגמר
אבל התגובה של מעיין ממש הפתיעה אותי.

היא חשבה מספר רגעים ואמרה: "אבא, ארבע ועוד ארבע זה שמונה - אני שאלתי כמה זה שתיים ועוד שש".

זו תגובה מאוד מפתיעה מבחינתי דווקא מכיוון שלכולנו זה נראה "בסדר גמור" שמונה יכול להיות מבוטא כסכום של כל מיני זוגות של שלמים.

אבל מי אמר שזה כל כך סביר ומתבקש ?

למעשה השערות מתמתיות כבדות מאוד קיימות שמדברות על פירוקים לא שונים בהרבה של מספרים שלמים שלא יכולים להתקיים.

מישהו מהקוראים יודע אילו השערות\משפטים דומים לתהייה שהוצגה כאן על ידי ביתי ?

מתמטיקה של ילדים - צדק צריך להיות

לא פעם אני נתקל בהתנהגויות של ילדי שההיבטים או מושגים מתמטיים שקשורים אליהן שמשאירים אותי פשוט מתפעל.

לדוגמא הזו אני קורא "צדק - צריך להיות".

לפני כשבועיים הלכתי עם שני ילדי (מעיין בת 6 ויאיר בן 3) לקנות פלאפל.
כשעמדנו לעזוב את הדוכן הם ביקשו זיתים "לדרך", והמוכר בדוכן שמח לתת להם קופסת פלסטיק ירוקה קטנה שבה שמתי להם כמות קטנה של זיתים.
כשהגענו לרכב ולפני שהתחלנו לנסוע, יאיר התחיל להתלונן ש"זה לא פייר שרק למעיין יש קופסא" ו"גם אני רוצה"...
יצאתי מהרכב, ניגשתי בחזרה לדוכן וקיבלתי קופסה ריקה נוספת.
חזרתי לרכב, נתתי את הקופסה החדשה למעיין וביקשתי ממנה לחלק ביניהם את הזיתים.
מעיין חילקה את הזיתים בין הקופסאות פחות או יותר שווה בשווה ואז ספרה כמה יש בכל קופסה, הספירה העלתה שאצל מעיין יש 9 זיתים ואילו אצל יאיר 7.
באקט מרשים (ולא בהכרח אופייני) של שיתוף, מעיין לקחה שני זיתים מהקופסה שלה והעבירה לקופסה של יאיר ואז ביצעה ספירה חוזרת...
אני מניח (ומקווה) שרוב הקוראים לא הופתעו כפי שמעיין הופתעה לגלות שעכשיו בקופסה שלה היו שבעה זיתים ואילו אצל יאיר היו תשעה.
מעיין לא התבלבלה ולקחה שני זיתים מהקופסה של יאיר והעבירה אותם לקופסה שלה ושוב ביצעה מיפקד זיתים חוזר...
הפלא ופלא - אצל מעיין תישעה ואילו אצל יאיר שבעה.

האמת שאם בשלב הזה היא הייתה מעבירה אליו שוב שניים הייתי קצת מתאכזב, ואם היא הייתה מעבירה אליו אחד, הייתי כנראה מרוצה מהיכולת המתמטית ומיכולת הלמידה העצמית של הצאצאית וכנראה שלא הייתי כותב על זה.
מה שקרה עכשיו פשוט הפתיע ושיעשע אותי כאחד וגם גרם לי לחלוק איתכם את כל הסאגה הזו.

מעיין נעצה בי מבט קצת מבולבל, נאנחה אנחה שאין לי אלא לתאר אותה כאומרת משהו כגון "אוף עם היקום העקום הזה...", לקחה שני זיתים מהקופסה שלה והושיטה אותם לי ....


מסתבר שלא פעם הפתרון הנכון הוא לא הפתרון היחיד מה שמעביר אותי לדוגמא הבאה (בפוסט הבא).